“אני יודע שזו לא את. את כלבה טובה ומסריחה רק מהפה, לא מהמדרגות,” אני אומר לה ומחבק.
“אה, זה… וואלה, זו כן אני. שכחתי מזה לגמרי.” היא מפילה את הפצצה. “פשוט, נכון שחררת אותי במדרגות? אז הייתי חייבת כבר לחרבן, אבל בגלל שהכי התלהבתי מזה שיוצאים לטיול, אז בסיבוב של המדרגות עף לי.
“מה, את מפגרת?” אני שואל. “שעה עכשיו אני מסביר שזו לא את, שזה הכלב של החבר של השכנה.”
“הוא אח שלה,” היא אומרת, “אין לה חבר. רווקה. לאח יש כלב.”
“כן, אני יודע.”
