בתוך בליל סמיך של עשן ודרינקים, בין מניירות של בליינות ממוצעת לחרדה תהומית מלהישאר לבד, שם הוא פוגש אותה.
כשהוא במצב מתקדם של שכרות יותר קל לו לדבר איתה. הוא כבר סיפר לה פרטים אישיים מדרגה שלוש אבל עדיין לא הפנים איך קוראים לה. היא דופקת שוט בטעם תאנים והעגיל בגבה שלה מפתיע אותו בנצנוץ ומושך את תשומת ליבו. הוא מתקרב אליה ומביט בעגיל מקרוב, מפגין כמה הוא לא פוחד מאינטימיות ועל הדרך כמה הוא מטופש בשכרותו.
הוא נוגע עם האצבע בעגיל שלה, עושה פרצוף, שואל אם זה כאב נורא. היא, מונעת מאותה חרדה ונהנית מתשומת הלב, אומרת שזה לא כואב, שעגיל בפטמה זה כואב.
הם שיכורים ומתלהבים והולכים לעשות ביחד עגיל בפטמה.

חם לו בפנים, הוא מרגיש שהוא מסריח את עצמו לדעת, שהבל הפה שלו לא מאפשר לו לישון. הוא מתעורר בתוך בית השחי שלה, וכשהוא מבין את זה הבל הפה שלו נמהל בשמחה.
הוא מתמתח בחצי הגוף שרחוק ממנה, עדיין לא יודע את שמה ועם זאת הוא מאושר שם בשחי שלה, מתובל בקורטוב של זיעה ורומנטיקה. משהו דוקר לו בחזה.
היא מתעוררת בכאב. זה לא סתם כאב, זו תחושה שמפלחת את המוח כמו חץ. המוח עושה סדר בעניינים והממצאים מראים שהכאב בא מאזור החזה. פטמה. שמאל. ברקע היא שומעת יבבה ומגלה אותו מתייסר בקולות הכי פחות גבריים שגבר יכול להפיק.
גם הוא חווה כאב דומה ומאתר את מקורו בפטמה. מתוך ערפול ליל אמש עולה התובנה הראשונה – יש לו עגיל בפטמה. התובנה השנייה – גם לה יש. התובנה השלישית והכואבת ביותר היא שבלילה שני עגילי הפטמות שלהם מצאו דרך להסתבך זה בזה.

היא שוכבת עירומה במיטה לא מוכרת, בבית לא מוכר שאפילו אין לה מושג באיזה רחוב הוא נמצא. מנסה לשחזר איך הגיעה למצב הזה ולא ממש מצליחה.
הוא חוזר לדבר בטון מעט גברי יותר ולוקח יוזמה לשדיים. הוא מנסה להתיר את הסיבוך הזה בין שתי הפטמות, אבל כמעט כל נגיעה קלה שולחת בשניהם חיצים של כאב וכתמים שחורים בעיניים.
היא מתחננת שיפסיק. לשניהם יש מרחב תנועה קטן נורא, כזה שלא מאפשר אפילו לראות אחד לשנייה את הפנים. היא לא זוכרת איך הוא נראה, וכשהיא מרימה את הראש היא מצליחה לראות בעיקר את הזין שלו מונח בעייפות על הירך שלה. הוא מצליח לראות את הלחי שלה, קצה האף ומדי פעם את הפטמה הימנית. היא ורדרדה וחגיגית, כאילו שמחה שאחותה התאומה היא זו שנדפקה והיא עצמה ניצלה.
לא נעים לו לשאול לשמה. היא לא משוכנעת אם קוראים לו יניב או יאיר.

הם מדברים קצת, חושבים מה אפשר לעשות. מנסים פה ושם תמרונים קלילים לשווא. הפטמות שלהם מחוברות היטב ומוגנות בחומת כאב איתנה.
טלפון! היא מציעה להתקשר לאיזו חברה שתבוא לעזור. הטלפונים שלהם בסלון, מרחק עצום של כעשרה מטרים ממקום משכבם.