לעולם, לעולם לא

"תתרחק מאבא שלי לפני שאני קורא לאבטחה,” הבן אומר ונעמד בנחישות אל מול הצעיר, יודע שאם יגיע הדבר לכדי אלימות, סיכוייו קטנים. הצעיר נראה חסון ובכושר טוב והנחישות ההיא בעיניו מרתיעה עכשיו אף יותר. “אדוני, זה יהיה הרבה יותר פשוט אם תיקח את היד שלו מהשולחן ותעזור לי לגלגל את המיטה מפה,” הנער משכנע. “זה או שאתה איתנו או שאתה נגדנו.”

מים חומים, סוכר וגז – המקרה של המדינה נגד לאבינג

אלוהים יושב בדוכן העדים ורגע לפני שמתחילים הוא עושה פאוזה על רצף הזמן. הכול עוצר לחלוטין, אפילו החמצן. “תני לי רק איזה כיוון,” השם פונה אל עוזרתו האישית, “מקום, שנה… בראשי פרקים.” העוזרת האישית של אלוהים, יצור מתוקתק ונאה – לא צעירה מכדי להיראות חסרת ניסיון, לא מבוגרת מכדי להיראות בעלת ניסיון רב מדי, מלאכית מדויקת. היא בודקת בטאבלט הלבן שלה. “ארצות־הברית של אמריקה, אדוני, 1958.”

עבודה Zרה

בעל המסעדה לא יודע בן כמה דארווין אז הוא פשוט מבקש מלורנס לכתוב על העוגה: “באהבה ממסעדת הבית”. עוגה יפה עם שכבות וקרם וכלבלב עם לשון בחוץ שעשוי ממרציפן. כשדארווין חוזר מההפסקה שבין המשמרות הוא רואה את כל הצוות, גם של הצהריים וגם של הערב, עומד ומחייך. בעל המסעדה חולץ בקבוק קאווה וצועק מזל טוב. כולם שמחים. דארווין מקבל הרבה צ’אפחות של יום הולדת וגם כובע חדש במתנה. הוא נשאר עם הכובע הישן.

גדרות קטנות

זהבה פורצת בבכי כי אף אחד לא דיבר אליה בטוב לב כזה כבר המון זמן. היא מחבקת את אבא דוב והדמעות שלה מרטיבות לו את הפרווה. “אבל איך? איך תצליחו להתמודד איתם? הם רבים ואנחנו מעטים כל כך,” היא ממררת. אבא דוב קם ומניח את המקטרת שלו על השולחן. “את צריכה לישון, זהבה, ואת יכולה לעשות את זה בשקט. אנחנו נסתדר,” הוא עונה בנחישות ויוצא מן החדר.

ניסויים במהירות האור

“אני יודע שזו לא את. את כלבה טובה ומסריחה רק מהפה, לא מהמדרגות,” אני אומר לה ומחבק. “אה, זה… וואלה, זו כן אני. שכחתי מזה לגמרי.” היא מפילה את הפצצה. “פשוט, נכון שחררת אותי במדרגות? אז הייתי חייבת כבר לחרבן, אבל בגלל שהכי התלהבתי מזה שיוצאים לטיול, אז בסיבוב של המדרגות עף לי. “מה, את מפגרת?” אני שואל. “שעה עכשיו אני מסביר שזו לא את, שזה הכלב של החבר של השכנה.” “הוא אח שלה,” היא אומרת, “אין לה חבר. רווקה. לאח יש כלב.” “כן, אני יודע.”

אבולוציה של משפחה סך הכל די נורמלית

בחנות הקטנה מצטופפים עשרות צעירים. הם מכוונים את הגדרת הפניות הרגשית שלהם למצב “כולם”, קונים עוגיות או עגילים ונהנים מחוויה חברתית אותנטית. דילן רואה את ליאן בוחנת שקית ביסלי גדולה. האפליקציה מפלטרת את הנשים הפנויות וממקמת אותה בראש הרשימה עם תאימות של תשעים ואחד אחוזים ביניהם וטעם מוזיקלי דומה. “כשהייתי קטן הביסלי יוצר במדינה שלי,” הוא יורה את אחד ממשפטי הפתיחה הגרועים בהיסטוריה.